קטנתי. קטנתי מלהתיימר לכתוב ביקורת על מנהיגים ומורי ומאירי דרך לרבים, כיוון שבהיותי אדם המשתדל להיות כנה בד"כ עלי להודות שעד היום לא זכיתי לעשות דבר שקשור להנהגה או הובלה של ציבור גדול- ולכן קשה לי להעביר ביקורת כלשהי על אנשים שזהו ככל הנראה ייעודם בחיים. אך לפעמים מותר גם לאדם פשוט שאינו מנהיג לכתוב ביקורת על מציאות בה אין בנמצא במנהיגות הנוכחית אדם משכמו ומעלה- שהיה מוכן להניח בצד את הדבר החשוב לו מכל, וגם לרבים בעם ישראל שהלכו בעקבותיו, וכוונתי ללימוד התורה שעל כך נאמר- "והגית בו יומם ולילה"- ולעסוק בצרכי ציבור מתוך אמונה שלימה שמדובר בצורך גדול ומקדש שם שמיים. ולא חלילה כדי לעשות שם ותפארת ותהילה לעצמו. ואני מתכוון לביקורת על כך שאין היום בהנהגה הישראלית דמות מיוחדת במינה כמו מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל.

בואו נבהיר כמה דברים: אני אשכנזי, דתי-לאומי, ומתפלל בנוסח ספרד (המבוסס על נוסח האר"י הקדוש) ולא בנוסח ספרדי ועדות המזרח- אך אם תשאלו אותי מי נכלל ברשימתי האישית שכותרתה "גדולי הדור" אומר בגילוי לב שמרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל נמצא שם- ובעיקר בגלל שדמותו הייחודית ואומרת האמת גם כשקשה היה לשומעה- הביאה אנשים רבים להבין שלא תיתכן מנהיגות בעם ישראל בלי תורה ואמונה בצדקת הדרך, וגם לימדה אנשים שלכאורה חשבו שמנהיגות מועברת להם בירושה- שהנהגה אינה יכולה להתקיים כסדרה תוך התעלמות מתמשכת מצרכיהם החיוניים של חלקים בתוך החברה הישראלית שבמשך שנים מצאו עצמם מנודים משולחנות מקבלי ההחלטות ולא היה להם מנהיג אחד שירים ראש ויוכיח לכולם שבהחלט יש למפלגה דתית ספרדית מקום בכנסת, ושהמילה היהודי הצמודה למילה העם במגילת העצמאות קודמת לכל מוצא עדתי- ומהווה פקק החוסם את דרך אותו שד שנדמה שבכל דור ודור מנסה לצאת מהבקבוק.

מאז החלטתו האמיצה ויוצאת הדופן של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל לשלב את דרך התורה בדרכה של המדינה ולהוכיח שלמרות הקשיים ניתן להגדיל תורה ולהאדירה בארץ שנדמה שראשיה ייחלו כל השנים להיות עם ככל העמים-ולצערי גם חופשי- בארצנו- אך לא הבינו שכוחה של ישראל בתורתה, בלומדיה על בסיס יום-יומי מתוך שליחות של מצווה- ובהקצאת משאבים גדולים שיבטיחו שהארץ הזאת לא תאבד את זהותה וייחודיותה ותהפוך לארץ ככל הארצות במקום להיות ארץ אשר תמיד עיני השם אלוקיך בה.

למרות שהישראלים סובלים לפעמים מזיכרון קצר- נראה שבכל דברי ימי ישראל לא סיפרו איך גם במקומות הנידחים ובשעות הכי קשות היו מנהיגים כמו מרן הרב עובדיה זצ"ל שכאבו את העובדה שמקבלי ההחלטות בכנסת אינם מסייעים מספיק לנזקקים ליתומים ואלמנות ולכל שבורי-לב, ומצד שני כשמגיעים לדיוני התקציב מוכנים לוותר על השקעה בלימוד תורה בסיסי בחינוך הממלכתי- אך לא לטובת סיוע לשכבות החלשות, אלא להטבות נוספות ומוגזמות לבעלי ההון ותוך כדי התעלמות מצרכים חיוניים של כל יהודי באשר הוא- כפי שביקש יעקב אבינו בצאתו מארץ הקודש: ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש.

בזמן שחלף מאז הסתלקותו של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל נוכחנו לדעת בתחומים רבים ומגוונים כמה אנו חסרים מנהיג שדלתו הייתה פתוחה לרבים ותורתו מאירה את דרכם שכיוסף הצדיק ניתן לומר עליו גם היום: הנמצא כזה איש אשר רוח אלוקים בו.